<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רבי יונתן, רבו של רבי שמואל בר נחמני</h1>
<h2>דף צ:</h2>
ומשום דאתא לידי כתבתי כאן. ובסדר בנימין בר גידל הזכרתי ולא כתבתיה שם. וכאן כתבתי חילוק טומאה טמונה ורצוצה. כמו כן שמעתי משם ריב"א הלוי שהיה מפרש שכל חלל שהוא מחלל טפח ולמעלה ואין בו טומאה [שסופה] לצאת הרי הוא טמא. ולא שמעתי בפירוש משמו אם משום טומאה טמונה או משום קבר סתום.
ופעמים משום טומאה טמונה, כשהן על גבי קרקע. כגון בכלים או בצואר כלב היינו משום טומאה טמונה שאין תורת קבר לכלים שהטומאה בתוכם. כדמסיק שסוף טומאה לצאת. ורצוצה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת לעולם אבל לא טמונה, ולא שייך בהו למימר סביבות. אבל קבר סתום שאין עתיד לפנות את הטומאה (משום ו)משם וקבר קברו שם היינו תורת קבר. שאם יש כמה חלל בתוכו מטמא משום קבר סתום. ואם יש בו פותח טפח להוציא טומאה אין זה לא טמונה ולא קבר סתום. לכך פירש רבינו חננאל על גבי ארונות, שהן כלים. מ"מ אין נראה לפרש דרבי יונתן נמי בין אותן ארונות היה. ורש"י [פי'] מדלגין היינו על גבי ארונות מארון לארון. וסתם דבריו.
ואם לא שהכל שווין בפירוש זה "מבית אביך אתה למד" [מוכח] דכהן היה, הייתי מפרש "מבית אביך" היינו כל שבט לוי. כדכתיב [במדבר י"ח] וגם את אחיך מטה לוי שבט אחיך. ולוי היה. ולפי שאף המורה צריך שלא יהא שתוי, כדאיתא בכריתות פרק אמרו לו [י"ג ע"א], ושבט הלוי הן הן המורים כדאיתא בפרק בראשונה [כ"ו ע"א] אמר רבא לא משכח צורבא מרבנן דמורי ומסיק אליביה דהילכתא אלא דאתי מלוי או מיששכר. לוי דכתיב יורו משפטיך ליעקב. ויששכר דכתיב יודעי בינה לעתים.
